קשר מטפל - מטופל

הספרות הפסיכולוגית גדושה בהתייחסויות למשמעויות של הקשר בין המטפל והמטופל. המשותף כמעט לכל הזרמים והגישות היא התפיסה של הקשר כאבן יסוד עליו מושתת הטיפול. במחקרים נמצא, כי הגורם שמנבא באופן הטוב ביותר טיפול מוצלח מעבר, לגישות השונות, הוא קשר מיטיב שנוצר בין המטפל והמטופל.

 

על פי גישתנו הקשר עם המטופל הוא אכן בסיס הכרחי ומהותי בקיומו של התהליך הטיפולי. על מנת שהטיפול יתקיים בתוך מרחב של אמון וביטחון, ראשית, על המטפל לרכוש יחס חם ואנושי המושתת על קבלה של המטופל ומבט בגובה עיניים.  

 

במרחב כזה אנו שואפים כי המטופל יאפשר לעצמו להיות מה שהוא באמת ולהרפות קצת מההגנות ומהמסכות אותן הוא נושא על עצמו. עם התפתחות הקשר והאמון עם המטפל, ובמידה וקיים צורך כזה, תתפתח יכולתו של המטופל לגעת במקומות כאובים ופצועים. 

התחושות שעולות בקרב המטופל והמטפל במהלך המפגש ביניהם, מהווים את התשתית מתוכה ניתן להבין ולאבחן את קשייו של המטופל ואת הדרכים לסייע לו.

​

דרך רגשות אלו, ניתן יהיה לבחון האם דפוסים בתוך הקשר הטיפולי חוזרים גם במקומות אחרים בחייו של המטופל ולסייע להביא אותם למודעותו של המטופל, לא רק מודעות שכלית כי אם גם ובעיקר מודעות חווייתית.

​

קשר ואמון שייווצרו יוכלו להביא בהדרגה להפנמתה של מערכת יחסים חדשה המספקת ביטחון ומקרינה על המציאות שמחוץ לטיפול.

​

בחזרה אל גישת הטיפול ו-4 מרכיבי הטיפול

​