אלא שהיכולת להיות נוכחים ברבדים הרבים - הפיזיים והנפשיים של הוייתינו תלויה בגודל המיכל הפנימי שיש לכל אחד מאיתנו. תורות ותיאוריות העוסקות בנפש האדם מציעות גורמים רבים להקטנת המיכל וכיווצו: טראומות, יחסים ראשוניים מעוותים, תולדה של סוג האישיות, גלגולים קודמים ועוד. על כל פנים, גבולות המיכל מפגישים אותנו עם מקומות מכאיבים, מפחידים ומכווצים המעכבים אותנו מלחוות את החיים באופן מלא.   הגדלת המיכל מושגת על ידי מפגש עדין וחומל עם אותם מקומות וכך בהדרגה, צעד אחר צעד, אנו מרחיבים את דפנות המיכל ונוגעים באופן חי, ישיר ועשיר יותר בחיים ובחוויות שבתוכם. המפגש הטיפולי בטבע מהווה הזמנה ברורה לנוכחות חיה וערה. לצד המפגש הבין אישי אנו מניחים כי תנועת האורגניזמים הרבים המצויים בכל עלה, בכל גרגר אדמה ועל כל אבן יחד עם שינוי מזג האוויר (טמפרטורה, לחות, אור וצל) מזמינים אותנו לערות ולמפגש נוכח עם דפנות המיכל.   הנוכחות כשלעצמה יכולה להרחיב את המיכל ולסייע לכל אחד במסע האישי שלו בזיהוי דפוסים, התניות והרגלים אשר שחרורם עשוי לחשוף בתחילה לכאב ולקושי אולם בהמשך גם לאמיתות אוניברסאליות של שחרור, פשטות, פיוס והכרה בהשתנות הבלתי פוסקת. אנשים מאמינים עשויים לסכם את הפסקה האחרונה כך: "בטבע האלוהי קרוב ונגיש יותר". על מנת שהטבע באמת יהיה לרשותנו כמקום מגדל ותומך יש לדעת כיצד לגשת אליו. לשם כך עלינו לחוש בטוחים בו ולבנות בתוכו מיכל בטוח עבור האנשים אותם אנו פוגשים (ראה  סטינג - המרכיב הטיפולי הראשון).