על האיטיות
לבקשתו של ידיד, אני עוצר הכל בשביל לרשום כמה מילים על "איטיות", מכריח עצמי לעזוב שגרה רצופת משימות ולתת לתודעתי להתמקד בדבר אחד. והנה שכן קורה לי מבחוץ, אני יוצא אליו ואז שב חזרה. במקום לחזור לכתיבה עוצר להכין לעצמי ארוחת בוקר. ביושבי לאכול אני מבחין פתאום באכילתי המהירה, אני ממהר כדי לשוב ולכתוב כמה מילים על "איטיות".
מרגיש בגופי דומה לסבתי היקרה ז"ל שנהגה לאכול מהר, מאוד מהר. בשואה היא ברחה לתוך שטחה של רוסיה במטרה לחמוק מהנאצים. אולי בנפשה נותר איזה גרעין בהול,שהשפיע על הדאגות בחייה ועל סגנון האכילה המהיר שלה. אך מי רודף אחרי? יש לי שפע של נחת ובטחון. בוודאי יותר מאשר לרוב אוכלוסיית כדור הארץ. ובכל זאת יש משהו חמקמק ביכולת להאט, לבטוח ביקום ולתת תשומת לב לפעולות הקטנות של היומיום.
במבט על שינויים באורח חייו של האדם באלפי שנים האחרונות נגלה, שככל שהשתכללנו ויצרנו מכשירים טכנולוגים מהירים ויעילים יותר כך יש לנו פחות זמן. בעבר נדרשו לאדם בין שעתיים לארבע שעות כדי לקיים את עצמו. היום אנשים עומלים 10-16 שעות ביום. אנו כבר מזמן לא עובדים בשביל לקיים את צרכינו הבסיסיים, אלא בשביל צורך חדש שהולך וגדל בתוך הגנום האנושי: הצורך לשלוט, הצורך להתגבר על האי וודאות והסכנות שאולי מזמן לנו העתיד.
יצרנו לנו מושגים חדשים עבורם אנו צריכים לעבוד ולשלם כל חודש: ביטוח חיים, ביטוח בריאות, פנסיה, פנסיית נכות, פנסיית שארים, ביטוח אובדן כושר עבודה ועוד. אינני מזלזל בכל אלה אך עולה השאלה מדוע מושגים אלו כה השתרשו בתוך העידן המודרני? נראה שהצורך בשליטה ובביטחון גדל באופן טבעי בהעדר תמיכה של שבט וקהילה שתתמוך בנו תמיד בשעת צרה. הטכנולוגיה והמהירות בה אנו חיים יצרה גם היבדלות אחד מהשני ועלייה דרמטית בתחושות של בדידות ודיכאון בעיקר בקרב אוכלוסיית המדינות המפותחות. בנוסף אדם מודרני ממוצע מותיר זמן מוגבל ביותר לחיי משפחה וקהילה ואנשים רבים מגלים שהם שוהים עם הבוס שלהם הרבה יותר משהם מבלים עם משפחותיהם. החיים בתוך קהילה או לכל הפחות בין מארג חברים קרוב ועוטף מסייע לנו להאט את קצב החיים. בקהילה בה שמים במרכז את השיח ואת התקשורת הבין אישית ופחות את הטלוויזיה ואת האינטרנט מתפתחת יכולת להיות באינטימיות עם עצמנו ועם האחר. אינטימיות ואיטיות אחיות הן ותומכות אחת בשנייה. בקהילה אנו נדרשים להאט, להקשיב יותר, להתחשב בצרכים של חברינו, להביע את הצרכים שלנו ומעל הכל לתת ולקבל אהבה. וכאן, באהבה, נעוץ לדעתי המפתח לכל.
כל אחד מאיתנו יכול להיזכר ברגעים קסומים בחייו, בהם הוא חש טוב ושלם עם עצמו ועם סביבתו, חש אוהב ונאהב, רגעים קטנים בהם לא נדרש דבר נוסף כדי להיות מאושר, רגעים בהם הנשימה ותחושות הגוף והנפש מלאו אותנו בפשטות ובנעימות. סביר מאוד שרגעים אלו גם אופיינו במהלך איטי ורגוע, אם לא של הגוף אז בוודאי של התודעה. אלו רגעים של חסד בהם אנו לא זקוקים למחשבות ולמשימות כדי לחוש בטוחים, רגעים בהם מה שיש הוא מה שיש וזה בסדר. ואסיים במספר המלצות לחיים איטיים יותר: - להגדיר יממה (24 שעות) בשבוע ללא אינטרנט – רצוי בשבת. - לעשות באמצע כל ארוחה הפסקה של לפחות דקה וחצי. - ללכת לטייל עם ילד מתחת לגיל 4. - למצוא רגע להביט לשמיים בזמן השקיעה. - להיות עם עצמנו פעם ביום בפעילות ממוקדת (לא כולל קריאה) למשך חצי שעה:מדיטציה, ניקיון המקרר, פיצוח אגוזים, כתיבה, ציור או נגינה. - כשבן אדם חדש פונה אלינו לעצור רגע, להביט בעיניו ולחייך. - לחבק יותר את האנשים שאנו אוהבים.
