
יש רגעים בקליניקה שבהם המטופל מתאר טראומה, אבל מה שמופיע בחדר נראה אחרת לגמרי. הוא נמנע ממגע עם ידיות של דלתות, שוטף ידיים שוב ושוב, מסדר את החפצים בקפדנות “כמו חיילים”, או מבצע טקסים קטנים שרק "מרגיעים אותו לרגע".
וכשנכנסים לעומק הסיפור, מתברר שהטראומה שחווה הותירה אחריה לא רק PTSD, אלא גם OCD שמתפתח בעקבותיה- הפרעה שלעיתים אינה מדווחת, אינה מאובחנת, ומעמיקה את הסבל ואת הקשיים בבית ובקשרים.
ההשתלמות הזו נועדה לתת מענה בדיוק שם: במקום שבו שתי ההפרעות מצטלבות, שזורות זו בזו, ומחייבות מאיתנו כמטפלים הבנה עדינה, הבחנה מדויקת ופרוטוקול טיפולי מותאם.

למי זה מתאים?
למטפלות ומטפלים המלווים כיום אנשים שנחשפו לטראומה-
לוחמים, אזרחים, הורים, ילדים ונפגעי זירות אירוע.
מטפלים/ות ששואלים/ות את עצמם:
• האם ייתכן שאני מפספס/ת OCD שמתפתח בעקבות טראומה?
• למה טיפול ב-PTSD “נתקע” למרות עבודה עקבית?
• איך יודעים מתי הטקסים הם מנגנון הרגעה - ומתי כבר הפרעה נלווית?
• כיצד ניגשים לטיפול כששתי ההפרעות מתקיימות יחד?
ד"ר נקש-אקסלרוד וחוקרים נוספים מצאו במחקרם כי 41% ממטופלי PTSD בעקבות קרב וטרור בארץ סובלים גם מ-OCD. נתון זה כמעט ואינו מוכר בשדה, ולכן אינו מאובחן בזמן.
בהנחיית: ד"ר ניצה נקש-אקלסרוד

ד"ר ניצה נקש-אקסלרוד היא פסיכיאטרית מומחית, מנהלת מרפאת דרור לטיפול ומחקר התנהגותי קוגניטיבי בבי"ח שיבא ומובילה את הטיפול בחטופים ששוחררו.
~ מחלוצות המחקר הבינלאומי של יעילות גישת ה-PE בעבודה עם נפגעי טרור.
~ שירתה כרופאה בכירה ביחידת הטראומה עם נכי צה"ל ונפגעי טראומות אזרחיות.
~ התמחתה בשיטת חשיפה ממושכת (PE) ב-PTSD ובהפרעות חרדה באוניברסיטת פנסילבניה.
~ מחברת פרקים ומאמרים אקדמאיים בתחום הטיפול בטראומה והחרדה.
_edited.png)


