בשנים האחרונות מטפלים רבים מדווחים על עומס רגשי, שחיקה ותחושת חוסר אונים. לנוכח ריבוי הטראומה, המורכבות וחוסר הוודאות, לא תמיד יש את המילים או את התשובה המדויקת וישנה תחושה שאין למטפל את הכלים או היכולת "להחזיק" את כל מה שמתרחש בחדר.  ייתכן שאין זו רק שאלה של שחיקה, אלא הזמנה לבחון מחדש את ההנחה שהמטפל הוא זה שאמור לדעת, להכיל ולהחזיק את התהליך כולו.

​

ההרצאה מציעה להרחיב תפיסות מסורתיות על פיהן המטפל הוא מקור הידע וההחזקה הבלעדי, ולהרחיב את היריעה אל מימדים רוחניים סביבתיים וקהילתיים כשותפים פעילים. מפרספקטיבה זו ההחזקה אינה נשענת על המטפל בלבד, אלא נוצרת מתוך מערכת היחסים עם משאבים כגון הטבע, הגוף, הקהילה, האמונה, המשמעות ואף המסתורין. בדרך זו, המטפל והמטופל הופכים לשותפים בחקירה משותפת, הנשענת על מקורות רחבים יותר של חכמה, נוכחות והכלה.